אני מצייר לעצמי, שהדבר, שאנו מכנים אותו בשם 'הצרכים האלמנטריים' של אדם רגיל
– אותו הדבר, שהיום הוא צריך להילחם עליו ולבקש פרנסה ולהרעיש עולמות,כשאינו מוצא פרנסה זו.
..בעברית אפשר לסמן דבר זה בקיצור:
מזון–מעון–מלבוש–מורה–מרפא: חמש פעמים מ'.
: משל למה הדבר דומה?
לגן שילדים משחקים בו יום־יום, ובגן יש חמישה בורות עמוקים ומסוכנים
שאפשר לפול לתוכם ולשבור את הראש ..
והנה באים המתקנים… ומציעים לסדר פיקוח חמור על תנועתיהם של הילדים:
ימינה ללכת, שמאלה ללכת, לא לרוץ במהירות העולה על עשרים צעדים בדקה…
ואני אומר שכל זה מיותר.
אני מציע בפשטות לכסות את חמשת החורים בעפר, וירוצו להם הילדים כאוות 3 נפשם
ביחס לכל אחד מן הצרכים הללו קיים בכל מדינה ובכל תקופה מושג ידוע על מינימום מספיק.
וחובתה של המדינה, על פי 'תרופתי', צריכה להיות: כל אדם, שמודיע, שהוא דורש את "חמש הממין", צריך לקבל אותן.